"מתי כל זה קרה?"
הוא שאל אותי כשנכנסתי הביתה, מנופף בהודעת היוצאפ ששלחתי מלאה בהזמנות לעשייה ואישורים לפרויקטים חדשים....
"...אה...זה?"
חייכתי אליו...
"...בזמן שהייתי בים... ובחופש... ובשקיעה....וסתם פגישה... אז בדיוק זה קרה..."
אישור לפרויקט חדש שנבנה כבר לפניי שנה,
הצעת מחיר שהתקבלה אחריי חודשים של ציפייה,
הצעה שהמתינה על שולחן הארגון כבר שנתיים,
מתאמנות חדשות לתהליך אישי.
כן, כן...כל זה קרה בכלל בזמן שהייתי בחופשה.
לא ליד שולחן עבודה, לא בחדר פגישה,
ברגעים של חופש בתוך תפאורה של שקיעה וזריחה,
יושבת על החוף ובוחרת לשחרר, להרפות ופשוט להיות...
כי לפעמים...
צריך פשוט לזרוע זרעים ואז לנסוע לים...
לשקוט מכל המשימות והרשימות, לכבות את הרעש הזה שאומר "צריכה" חייבת" "משימה" "מטרה" ולייצר שקט...........
להקשיב, לשמוע ולזהות את כל הנבטים שזרענו עד הרגע הזה, צומחים והופכים למציאות.
לפעמים אנחנו כל כך מפחדים לשחרר, מתמלאים במלא סיפורים בתחפושת של תירוצים: "עוד לא סיימנו, עוד לא הצלחנו..." וסיפור המחץ: "לא עשיתי מספיק..."
בונים התניות וסיפורים מענישים: "רק כשנצליח...נסיים...ייסגר... אז נוכל....רק אז נהייה ראויים לחופש, לשחרר, להנות..."
כל כך חייבים וצריכים כל הזמן לעשות, לעבוד, להתאמץ (לא אני, אחרות...).
בואו נעצור רגע... ננשום, נאפשר לדברים לקרות, להיווצר, להתקיים...
כי אחריי שזרענו זרעים, יצרנו, השקענו והשקנו ימים ואתגרים, זה הרגע לקחת שלושה צעדים אחורה ולשחרר... לנוח, לשקוט ולאפשר....
ואולי גם לכם זה קרה שהתרחשו "קסמים" והגיעו בשורות נפלאות בזמן שהייתם בחופש, שחררתם, אפשרתם.....